פורטוגל נמצאת ברגע מכונן במסע החדשנות שלה. המדינה כבר לא שואפת להעתיק את עמק הסיליקון, או כל מודל אחר, ומעצבת בביטחון את דרכה כמרכז טכנולוגי עולמי. עם שילוב עשיר של כישרון, איכות חיים, תמיכה מוסדית ותרבות של שיתוף פעולה, לפורטוגל יש את המרכיבים לא רק להצליח, אלא להוביל.

אמנם השוואות הן בלתי נמנעות, וכן, חלקם עשויים לקרוא לזה "עמק הסיליקון האירופי", אך כוחה האמיתי של פורטוגל טמון בהיותה משהו אחר. משהו אותנטי. המערכת האקולוגית הטכנולוגית ההולכת וגדלה שלה לא צריכה לשכפל את קליפורניה; היא צריכה לאמץ את ה- DNA שלה ולהתרחב משם.

אנו עדים להתפתחות מרגשת: סצנת חדשנות מקומית עם טווח הגעה עולמי, המושרשת בערכים פורטוגזיים אך מונעת על ידי שאפתנות בינלאומית. לא מדובר רק בסטארט-אפים; מדובר בשינוי רחב יותר, כזה שמפגיש בין אקדמיה, עסקים, מוסדות ציבוריים ומשקיעים גלובליים במשימה משותפת ליצור חדשנות משמעותית ובת קיימא.

קחו, למשל, תוכניות כמו סטארטאפים מופעלים, המשתפות פעולה עם אוניברסיטאות פורטוגזיות כמו אלה בלייריה ובקוימברה. יוזמות אלה מוכיחות כיצד רעיונות מונעי מחקר יכולים להתפתח לסטארט-אפים בעלי השפעה רבה, ולעתים קרובות למשוך עניין מתומכים בינלאומיים. הערך שנוצר בשותפויות אלה הוא מוחשי, לא רק במימון, אלא בידע, חונכות ובגישה לשוק

.

פורטוגל נהנית גם ממוניטין החורג הרבה מעבר לטכנולוגיה: היא נערצת בזכות אורח החיים, הבטיחות והפתיחות שלה. בעולם המחפש אחר חדשנות ממוקדת אנוש יותר, יתרונות "רכים" אלה הופכים לכלים רבי עוצמה למשיכת מייסדים, נוודים דיגיטליים וכישרונות גלובליים. התוצאה? מדינה שהיא לא רק מקום נפלא לחיות בו, אלא בסיס אסטרטגי להשקת מוצרים וחברות ברחבי השוק האירופי.

פורטוגל, שנתפסת יותר ויותר כשער לאירופה, מיושרת כעת ליוזמות מרכזיות של הנציבות האירופית כמו אסטרטגיית הסטארט-אפ של האיחוד האירופי ואמצעים כמו משטר 28º, מסגרת עסקית מאוחדת בין המדינות החברות, או הארנק העסקי האירופי, שנועד לפשט רישוי ואישורים דיגיטליים. הוסף אשרות מסלול מהיר למייסדים, מדיניות מס חכמה יותר עבור אופציות מניות, ויש לך סביבה מושכת ביותר להרחבת עסק

.

אבל כל ההתקדמות הזו תגיע רחוק רק אם לא נתייחס לגורם החשוב ביותר בכל מערכת אקולוגית חדשנית: הלך הרוח.

לפורטוגל יש כישרון; האוניברסיטאות, המהנדסים וההוגים היצירתיים שלנו כבר ברמה עולמית. גם ההון יעקוב אחר ההזדמנויות, ואנחנו מתחילים לראות יותר מזה, הן מאירופה והן מחוצה לה. מה שעלינו להמשיך לפתח הוא המנטליות של תעוזה, לאמץ סיכון, לקבל שכישלון הוא חלק מצמיחה, ולתגמל שאפתנות במקום להעניש אותה.

אנחנו צריכים לעבור מעבר לתרבות של תלות בסובסידיות. למרות שתמיכה ציבורית יכולה לזרז, היא לא יכולה להחליף אחריות ובעלות. יזמים חייבים להרגיש מועצמים לפעול, לא רק לחכות. להופיע באירועים גלובליים, לחפש חונכות וליצור שותפויות בינלאומיות אינם מותרות; הם חיוניים.

סיפורי ההצלחה האחרונים של פורטוגל, חברות כמו Sword Health, Tekever ו- Critical Software, מהווים הוכחה לכך שכאשר חזון, כישרון וחוסן מתיישרים, חברות ברמה עולמית יכולות לצוץ. אבל הסיפורים האלה חייבים להפוך לנורמה, לא היוצא מן הכלל. המשמעות היא טיפוח סביבה שבה ציפיות גבוהות הן הסטנדרט, ובה חדשנות לא רק מותרת אלא מעודדת בכל רמה, מבתי עירייה למדיניות לאומית, מכיתות ועד חדרי ישיבות.

אנחנו לא רק בונים חברות. אנו בונים כלכלה עתידית, כזו שמכילה, תחרותית ומכובדת ברחבי העולם. פורטוגל לא צריכה להיות העתק של שום דבר. היא, ויכולה להמשיך להיות, מערכת אקולוגית טכנולוגית עם זהות ייחודית משלה: שיתופית, שאפתנית ומוכנה להוביל.

העולם צופה, לא בגלל שאנחנו הולכים בעקבותיו של מישהו אחר, אלא בגלל שאנחנו הולכים בביטחון בעצמנו.